היסודות הפסיכולוגיים באימון

 האימון האישי הינו תחום חדש הצובר תאוצה רבה בעולם העוסק בחקר הפוטנציאל והאפשרויות לפיתוח וצמיחה אישית.הוא התפתח מעולם הספורט, והועתק בשנות השמונים לתחום האירגוני והאישי עם התפתחות התרפיה הממוקדת פתרון וטיפול קצר המועד.

האימון נשען על כמה תאוריות ותפיסות מהעולם הפסיכולוגי המקצועי:

• 1. מהפסיכולוגיה ההומניסטית שנציגה הבולט הוא קארל רוג'רס שאב את העיסוק במיצוי הפוטנציאל האישי והמימוש העצמי. מטרת האימון היא סיפוק סביבה פסיכולוגית תומכת שתאפשר למתאמן להבין את הפוטנציאל הגלום בו, משאביו האישיים,ואפשרות לגבש ערך עצמי המבוסס ע"י חוויותיו האישיות.
• 2. מהפסיכולוגיה האקסיסטנציאליסטית שנציגה המובהק הוא ויקטור פרנקל שאב את התפיסה שהאדם הוא בעל מודעות עצמית הלוקח אחריות אישית למעשיו וחייו ושואף להגשמה עצמית ומציאת משמעות אישית לחייו. באימון יש מיקוד על פיתוח יכולות אישיות שהמתאמן לא היה מודע לקיומם, שימוש ביצירתיות למציאת פתרונות חדשים והתמקדות בערכים אישיים. הרחבת אפשרויות ההתמודדות ע"י בחירה חופשית ושינוי יחס לאירועים הנתפסים כשליליים.
• 3. כמו בפסיכולוגיה החברתית קוגניטיבית ותאוריית הוויסות העצמי של בנדורה- באימון האדם קובע מטרה, מפתח תוכנית פעולה ,מתחיל בביצועה מפקח ומעריך את ביצועיו קיימות אינטראקציות מתמידות בין גירויים חיצוניים, חיזוקים פנימיים ותהליכי תיווך קוגניטיביים.ע"פ בנדורה היכולת לדמיין תוצאות אפשריות מאפשרת קבלת החלטות טובה יותר במציאות.
• 4. מהפסיכולוגיה הקוגניטיבית התנהגותית ואבי הגישה פרדריק סקינר יש שימוש בתפיסה הטוענת שההתנהגויות נקבעות ע"י אירועים שבאים אחרי תגובה. אם תוצאות התגובה נתפסות כחיוביות ההתנהגות תחזור על עצמה בעתיד.באימון דרך הסתכלות ישירה על ההתנהגויות, תוצאותיהם והפרשנות האישית אותו מייחס המתאמן להתנהגותו מתחזקת היכולת לשינוי התנהגויות לא יעילות, ויש שיפור ברפרטואר הביצוע.
• 5. מהפסיכולוגיה הפוזיטיבית שאחד מנציגיה הוא מרטין סליגמן יש מעבר מהעיסוק בחולשות ותיקון פגמים וליקויים שאפיין את הפסיכולוגיה לאחר מלחמה"ע השניה לחקירת וטיפוח כוחות ,תכונות חיוביות רגשות ומוסדות חיוביים. מעבר מטיפול בפתולוגיות לטיפוח חוסן נפשי וחשיבה חיובית.האימון משתמש בתפיסה זו כהנחת יסוד ובסיס לעבודה באווירה מחזקת וחיובית.העדפת מה שכן עובד עבורינו למה שלא, והסתכלות אופטימית על מה שנתפס כשלילי לדוגמא: הכשלון כחווית למידה וצמיחה.
• 6. מהגישה הנרטיבית הפוסטמודרנית- שמיסדה הוא מייקל וויט, התפיסה הרואה את מציאות חיינו דרך הסיפור שאנו מספרים על חיינו על עצמנו ועל העולם.הסיפור מסופר במחשבתינו שוב ושוב וכך הופך לאמיתי עד שאנו הופכים לעיתים כלואים בתוכו.באימון אנו מאפשרים מרחב לצמיחה של סיפורים מועדפים שמשפרים את איכות חיינו, ההתמודדויות והביצועים שלנו.

גישות ותפיסות פסיכולוגיות אלו עומדות בבסיס התהליך האימוני שאינו טיפולי ומאפשרות לאדם לצמוח ולחולל שינוי או שיפור משמעותי באיכות חייו.