בין סודיות לפתיחות: כיצד מייצרים "מרחב אינטימי" משפחתי

 סוד האינטימיות, נעוץ בגילוי מחד ובדיסקרטיות מאידך.
אחד הרעיונות המאפשרים זאת הוא יצירת "מרחב אינטימי" מוגדר ורשמי.

ליצירת אינטימיות יש תנאים מינימאליים של קיום:
1. מרחב פיזי בטוח מוגדר, שאינו פתוח לאוזנם הכרויה של אחרים.
2. מרחב נינוח של זמן שקט, בלי להציץ בשעון, בלי טלפונים, הודעות וציוצים.
3. אווירה נטולת ביקורת, ציניות, ורווית הכלה והקשבה.

הרגל של שיתוף סביב שולחן ארוחת ערב, סעודת שבת, או בלילה מאוחר לפני השינה מאפשר ליצור מרחב שכזה.לצד שיחות קבועות אפשר לנצל אירועים מיוחדים כמו ימי הולדת משפחתיים, חגים וציונים מיוחדים להתכנס ולשתף באופן זורם או דרך משחקים דוגמת "אמת או חובה" .

כדאי לשלב זמנים בה המשפחה כולה יושבת לשיחה, לצד מפגשים של אחד על אחד בנושאים רגישים וכאובים יותר. כך תהיה לגיטימציה לילד לבקש "כמה דקות דיבור" עם אמא או אבא במקום בו החדר סגור.

בשלב בו הילדים עדיין בבית האחריות על היוזמה הראשונית תהיה על ההורים כשהם יזמנו "שיחה בארבע עיניים"  כי "אני רואה שאתה מוטרד/ מודאג בזמן האחרון, הכל בסדר?" עד מהרה ילמד הדור הצעיר את הפטנט ויזמן בעצמו שיחות כאלו עם ההורים או האחים האחרים. בשלבים בהם הילדים בוגרים יוכל הדור הצעיר ליזום את השיחות.

פעם שמעתי הגדרה מעניינת על מערכת היחסים הייחודית שבין הורים לילדיהם: הורים הם בני האדם היחידים המסוגלים לשים את צרכיהם והאינטרסים האישיים של עצמם בצד לטובת ילדיהם.לדעתי בזוגיות בריאה בן הזוג מהווה תחליף להורה בשלב השני של החיים בעניין זה.

בדרך זו של יצירת "מרחב אינטימי" בבית יוכלו בני המשפחה להכיר מקרוב יותר את צרכיהם השונים של בני המשפחה, חלומותיהם, ומאווייהם, חולשותיהם, וחששותיהם, ולהיות שם עבורם בצמתים החשובים להם באמת.