ש... סודי!

בימים האחרונים התפרסמו "ידיעות" אודות "פיצוצים מסתוריים" שהתרחשו בכור באיראן ובסוריה. רגע אנחנו מקבלים דיווח ורגע לאחר מכן הכחשה ואנו נותרים סקרנים ,מבולבלים, ומנחשים...לא ברור לנו מה אמור להיות בסוד מי הדליף מה ולאיזה צורך, ומה באמת התרחש. הדמיון שלנו משלים את מה שחסר ועובד שעות נוספות, וכך נוצרות שוב הספקולציות ידידותינו משכבר הימים...

הסוד הוא חלק בלתי נפרד מההתנהגות האנושית מאז ועד היום והוא משחק תפקיד חשוב ומשמעותי הן בתולדות העולם והן ביחסים היומיומיים עם הקרובים לנו. הוא טומן בחובו כוח של מידע הנמצא בצד אחד של המתרס, ויכול להוות גורם הפתעה מכריע. כך משתמשים בו מדינות וארגונים, ובמקום בו המאבק הגלוי אינו אפשרי או מסוכן החשאיות היא דרך להיאבק במשהו תוך נטילת מינימום סיכונים ומקסימום הצלחה.

וירג'יניה סאטיר המטפלת המשפחתית המפורסמת כותבת בספרה "המשפחה המודרנית" כי היחסים הנראים לעין הם כמו קצה קרחון המבצבץ מעל פני המים, כשמתחת למים נמצא רוב רובו של הקרחון האימתני. (את דבריה מלווה גם איור משעשע). רב הנסתר על הגלוי. אפילו בתוך הבית במשפחה מסתבר שאנחנו שומרים סודות.

אם כן, מה אנחנו בעצם בוחרים לשמור בסוד? מדוע אנחנו שומרים סודות? מה גורם לנו לגלות אותם לאחרים? מה תפקיד הסודיות בחיינו והאם זה בכלל טוב או רע?

על הרצף הרחב שבין חשיפה טוטאלית נוסח "האח הגדול" של כל חיינו לכלל האומה, לבין סגירות מוחלטת כזו האוטמת כל אדם שרוצה להיכנס ולהכיר משהו מהאדם אותו הוא פוגש אפשר למצוא מינונים שונים של שמירה על סוד.

לשמירה על סוד במשפחה, בחברה, או בארגון יכולות להיות סיבות שונות:

סיבה ראשונה היא הצורך של האדם בפרטיות. ידיעת הגבול של היכן הוא כאישיות נפרדת מתחיל והיכן הוא נגמר. שיתוף של אדם אחד במידע יכול לייצר מצב בו אנחנו כבר לא מצליחים להבחין בין עצמינו לבין האדם אותו אנחנו משתפים: מה אני חושב ומה הוא, מה טוב לי ומה טוב לו, מה הערכים שלי ומה שלו. לדוגמא: תופעה זו נפוצה מאד בגיל ההתבגרות בו בני הנוער רוצים להגדיר את זהותם מחדש, ולכן כחלק מתהליך ההיפרדות - אותו תהליך בהם הם הופכים לאנשים בפני עצמם, הם ממדרים את הוריהם אליהם היו כל כך קשורים בילדותם, ושומרים מהם את הסוד. כך הם הופכים לאנשים בעלי עמדות ודעות עצמאיות.

סיבה נוספת לשמירה על סוד היא החשש מפגיעה. האמרה "אין הברכה שרויה אלא במה שסמוי מן העין", אולי שואבת את תפיסתה מכך.לעיתים אנחנו שומרים משהו בסוד כשאנחנו תופשים אותו  כחולשה אשר יכולה להיות מנוצלת לרעתנו. מידע הנתפש מצידנו כמידע מביש או מביך, החשש שהמידע יגיע לידיים הלא נכונות או יגרום לאחרים להתנהג אלינו. בעולם שלנו בו המידע זורם באופן כל כך פשוט דרך אמצעי המדיה, תופש אצל חלקינו חשש זה תאוצה רבה יותר.

עוד סיבה לשמירה על סוד היא שמירה על הקרוב לנו מפני מידע שאנחנו  חוששים שיפגע בו. אנו חוששים שהמידע שיש בידינו יפגע ביקר לנו, ולכן אנו מונעים ממנו את המידע הפוגעני.כמובן שיש לקחת בחשבון אם המידע יגיע אל היקר לנו בדרך אחרת. כך לאחרונה שמעתי על אישה שהמידע על קרובת משפחתה שנפטרה "נחסך" ממנה, ונשמר בסוד ע"י הקרובים לה ביותר, כדי שלא תיפגע. אין צורך להכביר במילים מה קרה כשהיא ראתה את שמה של הקרובה על מודעת אבל גדולה בשכונה יומיים מאוחר יותר...

מהצד השני של המתרס אנו חשופים יותר ויותר לתופעה הפוכה של חשיפה, וחדירה למרחב האישי באמצעות תוכניות הריאליטי, המערטלות את האדם מול המצלמות אם כדימוי ואפילו במציאות עצמה, עד כדי תחושה חזקה של מבוכה של הצופה עבור האדם הנחשף. הפייסבוק מייצר מציאות בה יש טשטוש גבולות בין המרחב הפרטי (המחשב האישי בבית) לרשות הרבים והפרהסיה. פתאום קירות הבית מפסיקים לגונן על האדם ולשמור על פרטיותו, והמצלמות בנייד, במחשב, בכל מקום הופכות את הנסתר לגלוי.

נראה שכמו תמיד חשוב השיח הפנימי שלנו והבחירה המודעת שלנו למה שאנחנו בוחרים לגלות, ומה שאנחנו בוחרים לשמור בסוד.

סוד האינטימיות, נעוץ בגילוי מחד ובדיסקרטיות מאידך.

כך נכון יהיה להיות גלויים יותר לקרובים לנו - אלו שאנחנו סומכים עליהם שלא יפגעו בנו או ישתמשו במידע עלינו לרעה, אלו שיתנו לנו את מרחב התמרון וההתפתחות מבלי להצר את צעדינו.אלו שישמרו על המידע שקיבלנו ולא יעבירו אותו הלאה. שיתוף ופתיחות עם אותם קרובים יעזרו לנו להתגבר פעמים רבות על אתגרים לא פשוטים בקלות רבה יותר, תוך סיעור מוחות. לעיתים נגלה שמה שנראה לנו כחולשה או ככתם נתפס אחרת אצל האחר, וזווית הראייה שלנו מתרחבת.

מהצד השני - במעגלים רחבים יותר, גם אם יש לחץ חברתי שבלשון הילדים קרוי :"אין סודות בחברה", או מתוך דחף רגעי לתשומת לב ממישהו יש לשמור על עצמינו לבל נתפתה למסירת מידע לאותם מעגלים שאיננו בטוחים בכך שהם רוצים בטובתנו.

סודיות ופתיחות במרחב המשפחתי

הכל נשמע טוב ויפה, אבל מסתבר שכשחוזרים למשפחה - המורכבות חוזרת.

במשפחה שלנו אנו מנסים לייצר אווירה של זרימה ופתיחות, שיתוף והכלה גם למידע לא פשוט. אנו רוצים לייצר מרחב ששואבים ממנו כוח כדי לצאת החוצה. אבל גם במשפחה כמו בחברה, יש אינטרסים וניגודי אינטרסים, יש מערכת ציפיות וערכים, יש צרכים שונים, ורצונות שונים שיכולים להוביל שוב לתחושה של הצורך לשמור בסוד. אם מפאת החשש מפגיעה, הרצון בשמירה על בני המשפחה, או החשש מחדירת הפרטיות דווקא מצד הקרבה.

הדבר מסתבך אף יותר כשה"סוד" זולג החוצה בדרך לא דרך - באמצעות רמזים, והתנהגויות המעוררות חשד. מכיוון שאצל בני המשפחה החיים בקרבה כל כך גדולה קשה מאד להסתיר לגמרי. אז מגיע תור הניחושים והספקולציות, שלעיתים קרובות הם מלאי דמיון ורחוקים מהמציאות - אך בהדרגה מקבלים מעמד של המציאות עצמה. הניחושים יהפכו עד מהרה לעובדות ובני הבית יפעלו בהתאם.

בעיה נוספת הכרוכה בסוד היא כמות המשאבים המושקעת באחזקתו.תחזוק סוד דורש את שלו ומבזבז הרבה כוחות בהסתרתו. אנרגיות נפשיות רבות מבוזבזות רק כדי לדאוג שהסוד לא ידלוף פעמים רבות על חשבון השקעה בדברים אחרים חיוניים וחשובים יותר.

אחד הרעיונות להתמודדות עם הקושי הזה הוא יצירת "מרחב אינטימי" מוגדר ורשמי.

ליצירת אינטימיות יש תנאים מינימאליים של קיום:
1. מרחב פיזי בטוח מוגדר, שאינו פתוח לאוזנם הכרויה של אחרים.
2. מרחב נינוח של זמן שקט, בלי להציץ בשעון, בלי טלפונים, הודעות וציוצים.
3. אווירה נטולת ביקורת, ציניות, ורווית הכלה והקשבה.

הרגל של שיתוף סביב שולחן ארוחת ערב, סעודת שבת, או בלילה מאוחר לפני השינה מאפשר ליצור מרחב שכזה.לצד שיחות קבועות אפשר לנצל אירועים מיוחדים כמו ימי הולדת משפחתיים, חגים וציונים מיוחדים להתכנס ולשתף באופן זורם או דרך משחקים דוגמת "אמת או חובה" .

כדאי לשלב זמנים בה המשפחה כולה יושבת לשיחה, לצד מפגשים של אחד על אחד בנושאים רגישים וכאובים יותר. כך תהיה לגיטימציה לילד לבקש "כמה דקות דיבור" עם אמא או אבא במקום בו החדר סגור.

בשלב בו הילדים עדיין בבית האחריות על היוזמה הראשונית תהיה על ההורים כשהם יזמנו "שיחה בארבע עיניים"  כי "אני רואה שאתה מוטרד/ מודאג בזמן האחרון, הכל בסדר?" עד מהרה ילמד הדור הצעיר את הפטנט ויזמן בעצמו שיחות כאלו עם ההורים או האחים האחרים. בשלבים בהם הילדים בוגרים יוכל הדור הצעיר ליזום את השיחות.

פעם שמעתי הגדרה מעניינת על מערכת היחסים הייחודית שבין הורים לילדיהם: הורים הם בני האדם היחידים המסוגלים לשים את צרכיהם והאינטרסים האישיים של עצמם בצד לטובת ילדיהם.לדעתי בזוגיות בריאה בן הזוג מהווה תחליף להורה בשלב השני של החיים בעניין זה.

בדרך זו של יצירת "מרחב אינטימי" בבית יוכלו בני המשפחה להכיר מקרוב יותר את צרכיהם השונים של בני המשפחה, חלומותיהם, ומאווייהם, חולשותיהם, וחששותיהם, ולהיות שם עבורם בצמתים החשובים להם באמת.