מה בין בחירות לכנסת לקפה נמס? אתגרי הבחירה שלנו.

 "מהה, בחירות אה?
יאיר?
אולי שלי?....
שלי...ציפי...ביבי...מה עם טיבי?..
בשבילי נמס!"

הבחירות בפתח, וגם הפרסומות בעקבותיהם מנצלות את המומנטום. בפרסומת מסוימת לקפה, נראית קבוצת אנשים היושבים בנחת בביקור חברתי בחצר של בית. בין לבין מתנהל דיון קליל וזורם בנוגע לבחירות לכנסת, ובאותה נשימה מתגלגל לדיבור על בחירת הקפה המועדף.
אין דיונים, אין התלבטויות אמתיות, אין התלקחות של וויכוח ולו הקטנטן ביותר. בחירות לכנסת וקפה נמס באותה סירה.

אנו ניצבים מדי יום ביומו בפני בחירות קטנות וגדולות מהבחירה הראשונה של לקום בבוקר או לחכות לישון עוד חמש דקות במיטה, מה ללבוש, ועד החלטות כבדות משקל ביותר של לימודים, עבודה, בחירת בן זוג ודומיהם.

נדמה שבעידן בו יש לנו גישה אינסופית למידע, קל יהיה לנו יותר לקבל החלטות, מכיוון שמקובל וידוע שבחירה מתוך ידיעה והכרת האפשרויות השונות היא בחירה טובה וקלה יותר.

האמנם?

אני רוצה להתמקד בשלוש תופעות הקשורות לבחירה בעידן הפוסט מודרני שלנו והמשפיעות על התנהלותנו ובדפוסי הבחירה שלנו, ומציבות לנו אתגרים לא פשוטים. אשליית ריבוי האפשרויות, מדד האמינות, השטחת מוקדי הבחירה.

אתגר 1: אשליית ריבוי האפשרויות

במחקר שנערך ע"י שינה איינגר (Sheena Iyengar) מאוניברסיטת קולומביה, הונח שולחן עם צנצנות ריבה מחוץ לחנות מכולת בקליפורניה. במשך שתי שבתות רצופות, עוזרי מחקר בלבוש עובדי מכולת הציעו טעימות מהריבות. פעם אחת היו על השולחן שישה טעמים שונים של ריבות, ופעם אחרת היו 24 טעמים שונים של ריבות.

ההנחה היתה שאנשים אוהבים יותר אפשרויות בחירה, לכן מספר טעמים גדול של ריבה אמור להוביל למכירות גבוהות יותר. ממצאי המחקר הוכיחו אחרת.

במשך הזמן בו הוצעו 24 טעמים שונים, 60% מהאנשים שעברו עצרו על מנת לטעום את הריבות, בהשוואה ל 40% בלבד שעצרו ליד השולחן כאשר הוצגו רק 6 טעמים שונים.  אך מבין האנשים שטעמו את 24 הטעמים, רק 3% ביצעו רכישה בפועל, לעומת 30% מהאנשים אשר טעמו רק 6 טעמים.

למה? כשאנו מוצפים באפשרויות בחירה רבות מדי אנו נוטים בד"כ לבחור בברירת המחדל שלנו.
בעולם בו אנו חיים אנו מוצפים, נקודה. מבחירת משחת שיניים, מעדן חלב, חולצה ונעליים ועד בחירת מוסד לימודים או מסלול למידה. אתרי היכרויות לדייטים מאפשרים מבחר של מאות מועמדים להיכרויות. בימים אלו בתי מוצפת באפשרויות בחירה אינספור לשירות לאומי, הקוראות לה לבוא להתנדב במקום "המשמעותי/ מוצלח/ כדאי ביותר וכד'. מי שיחפש עבודה, יוצף בהצעות רבות באתרים שונים וכהנה וכהנה.

ומה זה עושה לנו?

במקרים מסוימים והאפשריים - ברירת המחדל שלנו תהיה הימנעות מבחירה, במקרים אחרים נבחר באפשרות הקלה או הזמינה ביותר. יש הבוחרים בכך שמישהו אחר יקבל את ההחלטה עבורם. זאת יכולה להיות תוכנת מחשב דוגמת WAZE, או גרפולוג, או קורא בקפה.
 אך האם זו הבחירה הטובה ביותר עבורנו?

אתגר 2: מדד האמינות

בעולם שבו הרבה מהמידע המגיע אלינו מגיע דרך אמצעי הפרסום האינטראקטיבים, לעיתים באמצעות העיתונות הכתובה והטלוויזיה, בעולם שבו הדגש הוא על "נראות" כלומר העיצוב, הצבע, הצורה. בעולם בו קל יחסית לייצר וויזואלית נראות מקצועית קשה לדעת פעמים רבות מה עומד מאחורי הדברים המתפרסמים. האם תופעת ה"פוטושופ" האופיינית לדוגמניות לא מחלחלת גם למוסדות וארגונים העושים "מתיחת פנים" חיצונית דרך אמצעי המדיה הרחבים הקיימים, ובעצם "מוכרת" לנו משהו שאינו קיים במציאות?

ומה זה עושה לנו?

קורה שאנחנו מאמינים ונופלים בפח, קורה, שאנחנו מתוך אי האמון שלנו מחמיצים הזדמנויות נהדרות עבורנו, וקורה שאנחנו שוב- מתוך חשש נמנעים מהחלטה, וחיים באשליה שלא בחרנו אבל בעצם בחרנו שלא להחליט, וגם לזה יש רווחים ויש מחירים...

אתגר 3: השטחת מוקדי הבחירה

וכמה זמן לוקח לך לבחור נעליים בחנות?
בעידן בו עיקר המידע הזורם אלינו מגיע באמצעות מסך אחד גדול קטן או זה הנתון בכף היד (הנייד..)קבלת החלטה על הגשת מועמדות למשרה לתוכנית יוקרתית או למכרז, תהיה דומה מאד להחלטה של מה כדאי להזמין הערב לארוחת הערב כשאין כוח לבשל. בחירת מועמד לדייט תדמה לבחירת נעליים בחנות מקוונת, בחירה לכנסת כמוה כבחירת חברת הקפה שלי... הכל הרי נעשה באותה לחיצת כפתור. כל הבחירות שלנו נעשו שטוחות באמצעות המדיות החדשות.

ומה זה עושה לנו?

קורה שאנו משקיעים זמן יקר בבחירת צבע הפונט באלבום הדיגיטלי שהזמנו, ועוד זמן יקר בבחירת הפונט עצמו והמיקום שלו. אנו מתלבטים בשאלת הרת הגורל של איזה גלידה אני רוצה לבחור, ובאותו אופן מנגד, קורה שהחלטות משמעותיות של שינויים משמעותיים בחיים כמו מקום מגורים או עבודה, בחירת איש מקצוע לטיפול בילד או בחירת רופא מומחה מתקבלות בהנפת אצבע קלה על המקלדת או שיוט האצבע על הסמארטפון, בלי שבכלל בדקנו....

אז מה עושים?

בנושא זה אפשר לקיים דיונים מעמיקים רבים, אציין שש נקודות חשובות.

ראשית, המודעות לאתגרי הבחירה חשובה לכשעצמה ומאפשרת לנו לווסת טוב יותר את התנהלותנו ואת אופן קבלת הבחירות שלנו. האחריות על אופן קבלת הבחירות שלנו חוזרת אלינו והיא שלנו בלבד. אף אחד לא יודע טוב יותר מאתנו מה נכון, חשוב וכדאי עבורנו!

שנית, יש לדעת שלכל בחירה בחיינו יש רווחים ויש מחירים, ובחירה מסוימת יכולה להיות טובה לנו בזמן מסוים וגרועה בשלב אחר בחיים, כמו שבחירה מסוימת יכולה להיות מצוינת לחברה שלי אבל גרועה בשבילי.

שלישית, יש לקחת בחשבון כפי שאמרנו קודם- שהימנעות מבחירה כמוה כבחירה לא לבחור וגם לה יש רווחים ומחירים. האמונה ש"לא בחרתי" היא אשלייתית.

רביעית, כדי להימנע מהשטחת מוקדי הבחירה, מוטלת עלינו האחריות לבניית ההיררכיה מחדש. איזו בחירה היא משמעותית ואקוטית ואיזו היא קלילה וזורמת, ועלינו לנהל באופן קבוע דיאלוג עם עצמינו כמה זמן ואנרגיה אני רוצה להשקיע בבחירה מסוימת בהתאם לבחירה שצריכה להתקבל.

חמישית, לפני קבלת החלטה חשובה, יש לפנות זמן למחשבה ואפילו לרישום הנקודות החשובות לי כרגע, בקבלת ההחלטה. יש לדרג את הנקודות לפי סדרי עדיפויות, ורק אז לפנות לרשת לחיפוש ממוקד יותר של האפשרויות העומדות בקריטריונים שהצבתי לעצמי. הדבר יאפשר לי למקד החלטה ולסנן אפשרויות לא רלוונטיות כבר מראש. לדוגמא בחיפוש עבודה, קריטריונים יכולים להיות השכר המוצע, המיקום, אופי העבודה, שעות העבודה, האנשים במקום העבודה וכד'. הדירוג של אלמנטים אלו משתנה מאדם לאדם ואפילו אצל אותו אדם בתקופות שונות בחיים.

ולבסוף, בהחלטות חשובות בחיים לא לוותר על המגע והמפגש האנושי, הוא אישי יותר, מעמיק יותר, אמין יותר. גם לאינטואיציה שלנו יש יותר אמינות במפגש פנים מול פנים.

אז איזו בחירה עומדת בפניך היום?